Writing from Israel: Poets, Poems, and Translations

Agi Mishol Photo

Agi Mishol is an established Israeli poet who has won an array of prizes, including the Yehuda Amichai Prize, the Prime Minister’s Prize and the coveted Dolitzky Prize. The daughter of Hungarian Holocaust survivors, Agi Mishol was born in Transylvania, Romania in 1946, emigrating to Israel at an early age. Her work has been translated into a number of languages and she has published more than a dozen books of poetry in Hebrew. Look There was published in English by Graywolf Press. Her latest Hebrew poetry collection is entitled Working Order. Agi Mishol directs the Helicon School of Poetry in Tel Aviv.

Poems:
Translated by Joanna Chen

My Father Speaks Again
My Mother Adds
Something
My Dog Libby


Back To Main



















My Father Speaks Again

Let’s see, you probably remember
how you followed my gurney
with a blue plastic cup containing
my teeth, my strength.

Your cries that searched for words
collapsed back into Hungarian
and a doctor called Winker whistled to himself
a morning tune.

When he covered my body with a faded sheet
from Public Health
I remembered how you also got a peek when
you were three.

Your little eyes, with only cows
for comparison,
then saw between my legs teats full
of milk.





שוב אבי מדבר

בּוֹאִי נִרְאֶה, אַתְּ בֶּטַח זוֹכֶרֶת
אֵיך הָלַכְתְּ אַחֲרֵי מִטָּתִי
עִם סֶפֶל פְּלַסְטִיק כָּחֹל שֶׁבְּתוֹכוֹ
שִׁנַּי, כֹּחִי

בִּכְיֵךְ שֶׁחִפֵּשׂ אָז מִלִּים
קָרַס לְתוֹךְ מִלְעֵיל
וְרוֹפֵא בְּשֵם וִינְקֶר שָׁרַק לְעַצְמוֹ
פִּזְמוֹן בֹּקֶר

כְּשֶׁכִּסָּה אֶת גּוּפִי בַּסָּדִין הַדָּהוּי
שֶל בְּרִיאוּת כְּלָלִית
נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ רָאִית לִי גַּם כְּשֶהָיִיתְּ
בַּת שָלֹוש

עֵינַיִךְ הַקְּטַנּוֹת שֶהָיוּ לָהֵן רַק פָּרוֹת
לְהַשְׁווֹת
רָאוּ אָז בֵּין רַגְלַי עֲטִינִים מְלֵאִים
.חָלָב


Top



















My Mother Adds

In my condition I can’t remember what I wanted
to say to you but I birthed you, all of me
bones blood and milk.

And it hurts me to see you –
blue hair, golden eyes
still clambering out
of the abyss of my eyes
like a stubborn spider on webs of spittle
that you weave so well
with all the words you need
to invent for yourself
instead of me.





אמי מוסיפה

אֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת בְּמַצָּבִי מָה רָצִיתִי
לְהַגִּיד לָךְ אֲבָל יָלַדְתִּי אוֹתָךְ כֻּלִּי
עֲצָמוֹת דָּם וְחָלָב

– וְכוֹאֵב לִי לִרְאוֹת אוֹתָךְ
שֵעָר כָּחֹל עֵינַיִם זְהֻבּוֹת
מְטַפֶּסֶת עֲדַיִן הַחוּצָה
מֵעֵינֵי הַתְּהוֹם שֶלִּי
כְּמוֹ עַכָּבִיש עַקְשָן עַל קוּרֵי הָרִיר
שֶאַתְּ טוֹוָה טוֹבָה
עִם כָּל הַמִּלִּים שֶאַתְּ צְרִיכָה
לְהַמְצִיא לְעַצְמֵך
.בִּמְקוֹמִי


Top


















Something

Something
a certain sound
someone from the clouds who’s
singing in the rain or
Arminda Canteros
playing tango on an old piano
from a disc
reminded me
that it was me
me that I forgot
the one under the ravens
beside the yellow rose.





משהו

מַשֶּהוּ
אֵיזֶה צְלִיל
מִישֶהוּ מֵהָעֲנָנִים שֶשָּר
אַיְם סִינְגִינְג אִין דֶּה רֵין
אוֹ אַרְמִיָנָדה קַנְטָרוֹס
הַמְּנַגֶּנֶת טַנְגּוֹ בִּפְסַנְתֵּר יָשָן
מִתּוֹך קָסֶטָה
הִזְכִּירוּ לִי
שֶאוֹתִי
אוֹתִי אֲנִי שָכַחְתִּי

זוֹ שֶמִּתַּחַת לָעוֹרְבִים
.לְיַד הַוֶּרֶד הַצָּהֹב


Top



















My Dog Libby

The old dog has already forgotten who she is.
Can’t hear, can’t see, only her nose
quivers at the tail of a scent.

She stands in the middle of nowhere
like a stone, a tree
a fence − can’t hear, can’t see
her legs already buckling but
forgetting to sit.

“Circling,” said the vet –
Revolving aimlessly,
demented like humans
he explains.

The switch of her life is under my finger
but I can’t be sure whether it is she who suffers
or me.

So I just stroke her head
and go visit
the woman whose life switch is under the finger
of someone else.





כלבתי ליבי

.הַכַּלְבָּה הַזְּקֵנָה שָכְחָה כְּבָר מִי הִיא
לֹא שוֹמַעַת, לֹא רוֹאָה, רַק אַפָּהּ
.מְרַטֵּט אַחַר זְנַב רֵיחַ

עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הַכְּלוּם
כְּמוֹ אֶבֶן, עֵץ
– גָדֵר
לֹא שוֹמַעַת, לֹא רוֹאָה
רַגְלֶיהָ כְּבָר קוֹרְסוֹת אַךְ
.הִיא שוֹכַחַת לָשֶבֶת

Circling-, אָמַר הַוֶּטֶרִינָר
סוֹבֶבֶת לְלֹא מָטָרָה,
דַיְמֶנְטִית כְּמוֹ בְּנֵי אָדָם
הוּא מַסְבִּיר.

מֶתֶג חָיֵיהָ תַּחַת אֶצְבָּעִי
אֲבָל אֵינֶנִי בְּטוּחָה אִם קָשֶה לָהּ
אוֹ לִי

לָכֵן רַק מְלַטֶּפֶת אֶת רֹאשָהּ
וְהוֹלֶכֶת לְבַקֵּר
אֶת זוֹ שֶמֶּתֶג חָיֶּיהָ תַּחַת אֶצְבָּעוֹ
שֶל אַחֵר.


Top


3 Comments
  1. Andrew says:

    Hi,

    I’m interested in making contact with Israeli poets when I am in Israel the first week in September.

    My interest is in the role of poetry in leadership development, organisation change and the Hebrew Scriptures.

    I’d appreciate any help you can give me.

    Thanks

    Andrew

Comments are closed